יום הזיכרון בכל שנה מחזיר אותי תמיד ליום הארור הזה. התאריך שהכי קל לזכור וזה שהפך את החיים לפאזל שחסר בו חלק מרכזי. ה – 1.1.16.
אהבת לבלות, לצחוק, להצחיק, להיות אוזן קשבת, לתת סטירות כשצריך. היית ממש כמו פסיכולוג שהתשלום היה שנהיה מרוצים. מה בסך הכל עשית? יצאת לחגוג לאריאל יום הולדת. הכל עברת בחיים. שירות צבאי קרבי, כניסה לשטח אש אבל הכדור הזה שחטפת לא הצליח לפספס את הלב הענק שלך. 
בדרבי הראשון העונה ניצחנו 0:5. ישבתי בגוש של הפנטיקס, קופץ שר ומשתולל והלב כמו בכל יום של דרבי לא רגוע. בזמן שאני מכונס בחגיגה העצומה, ניגש אלי מישהו ושאל 'אתה ארז נכון?'. התגברתי על כמה רגעי מבוכה ועניתי 'כן'. ברגע הזה נפל האסימון. זה עוד חבר שנוסף לגוש בעקבות המקרה שלך. הוא עמד שורה מעליי בדיוק. רגעי המבוכה התחלפו בתחושת אושר בלב. אושר שאני מצליח להנציח אותך בעצם היותי במקומות שונים.
הרגשתי אותך לידי מחבק, משתולל ושר באותו הערב. בסוף המשחק מלמלתי לעצמי. 'תודה שימי, על עוד רגע היסטורי שצברתי'.
התמונה האחרונה שעשית לי לייק בפייסבוק הייתה- ״הבטחנו עד המוות ולכן נקיים״. מי היה מתאר לעצמו שהמשפט הזה יכול להפוך לכל כך מוחשי, אמיתי, כואב ועצוב. אתה נרצחת, שימי, אבל אני אמשיך לקיים את ההבטחה של שנינו!
אצעק את שמך בכל מקום שאפשר, אנציח אותך בכל דרך ואשמור אותך בליבי בכל שעה, יום וחודש.
שימי רוימי ז"ל 1986 – 2016
שמעון (שימי) רוימי נולד בעיר אופקים אבל כבר מילדות הפך לאוהד מכבי שעוקב ומלווה את הקבוצה. בשנים האחרונות לחייו גר שימי בבאר שבע, אך לא ויתר ועשה במהלך העונה את הדרך מהדרום עד למרכז הארץ כדי להיות שם ביציע יחד עם חבריו.
ב-1 בינואר 2016, יממה אחרי חגיגות הסילבסטר, הגיע שימי לבר ה'סמטא' ברחוב דיזינגוף בתל אביב, כדי לחגוג יום הולדת עם חבריו. נקלעו לפיגוע ירי בו מצא את מותו. שימי הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
יהי זכרו ברוך.
