הסיפור של סבא שלי, פנחס שפר, או כמו שאני קראתי לו ״מימי״, מלווה אותי כל חיי.
סבא נולד ב-1919 בעיירה רייביץ שבפולין, להוריו שאול ורוזה שמוקלרמן, משפחה חרדית, והיו לו שתי אחיות ואח. בגיל 15 עבר סבא לעיר הגדולה ורשה על מנת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

את סיפור השואה של סבא, שלא הסכים שנים לספר לאף אחד, כולל לאמא שלי, הבת שלו, הוצאתי ממנו לקראת נסיעה שלי לפולין. הוא הקליט לי קסטה עם סיפורו, אותו שמעתי רק בפולין.

במהלך השואה איבד סבא את הוריו ואחיותיו (אחיו נפטר לפני השואה) שנרצחו על ידי הנאצים. סבא שרד את מחנות ההשמדה מיידאנק ואושוויץ. במהלך המסע שלי לפולין הגעתי לצריף שבו שהה במחנה, ולצד ערימת אפר ענקית של נרצחים עלתה לי דמותו אל מול העיניים, ושם נשברתי.

כעבור כמה שנים סבא נתן עדות במסגרת עבודות המחקר של סטיבן שפילברג על השואה, ובמסגרת זו עוד סיפר על דברים שלא נשמעו עד אז (למשל שהנאצים כפו עליו להכין מרצפות מאפר של נרצחים).

לאחר ששוחרר מאושוויץ עלה סבא לארץ ישראל (לעיר פתח תקווה) והתגייס לפלמ״ח, שם שירת בחטיבת יפתח. הוא שינה את שם משפחתו משמוקלרמן לשפר, על מנת לשמש מצבה חיה לזכר הוריו (שפר – ראשי תיבות של שאול, פנחס, רוזה). סבא לחם במלחמת העצמאות בה נפצע בקרבות על נבי יושע, שם לחם תחת פילון האגדי.

בשנת 1950 נישא סבא לבחירת ליבו (סבתא) ריטה, ולהם נולדו שתי בנות – אמא שלי ורדה (על שם אמו רוזה) וחגית, כאשר המשפחה מתגוררת בגבעתיים, שם גם גדלתי. סבא היה אוהד של הפועל פ״ת בכדורגל ולאורך השנים היו לו דיונים סוערים עם אבי, ישראל, שהינו אוהד שרוף של מכבי ת״א (ואף שיחק בקבוצת הנוער של המועדון). לאורך השנים היתה לו תקווה תמידית להעביר אותי גם מאהבתי למכבי, שלא צלחה כמובן. עדיין, הוא היה נהנה לראות איתי משחקים ולדבר איתי על כדורגל, ובעיקר שמח לראות אותי שמח כשהקבוצה הצליחה, וכאב את כאבי כשלא.

סבא אהב את המדינה מאוד והמשיך לשרת אותה עד ערוב ימיו בעודו עובד ומתנדב במשרד הבטחון. בשירותי הצבאי יצא לי אפילו לבלות עימו קצת כאשר שרתנו באותם בסיסים.

לסבא וסבתא היו בחייהם עוד 4 נכדות מלבדי (הנכד הבכור), כאשר ממני ומאחותי עוד זכו לחגוג עם 2 נינים ו-2 נינות. בני הבכור איתם, נינו הבכור של סבא מימי, שגם הוא אוהד שרוף של מכבי, עשוי לקבל שם אמצעי נוסף לזכרו של סבא, שפר.

סבתא ריטה נפטרה בסוף שנת 2012, וסבא שלא יכול היה לשאת זאת, נפטר זמן קצר לאחריה בתחילת שנת 2014. הם קבורים יחדיו במנוחה נכונה בכפר סבא ואני ואיתם באים לבקר אותם מפעם לפעם.

אני אוהב אותך סבא, יהיה זכרך ברוך.

אלעד שולמן (במרכז) בבלומפילד ()