בס"ד
יעקב זילברשטיין, בשם חבריו יענקל'ה, נולד בתוך השטייטל של חיי קהילה יהודית תוססת עם אווירת קדושה בעיר השוכנת על חופי שלושה נהרות הזורמים לידה ויוצרים שלווה. שם העיר טומשוב מזובייצק הממוקמת ליד העיר לודז' בפולין.
יענקל'ה כדרך הוריו נהג בדרך חסידות גור והחל את לימודיו בינקותה ב"חדר". כשהפך לנער מתבגר המשיך ללמוד בישיבת חכמי לובלין. לאחר שנבחן על שליטה מלאה במעל 400 דפי גמרא, התקבל לישיבה.
צפו: הכתבה המלאה על סיפורו של יענקל'ה זילברשטיין
לצד לימודיו בישיבה וחלומו להיות רב חשוב, בחופשות מהישיבה כנער מתגבר כשאר חבריו אהב לשחק בכדורגל, להיות בעניינים ולהעיף מבט בעיתון היומי החילוני "הײַנטיקע נײַעס", המספר על המשחקים של מכבי ומכבי קראקוב – פולין, ששיחקו עם מדים בצבע כחול ולבן עם סמל מגן דוד ללא פחד מאנטישמיות נגדם.
הימים ימי ערפילים של ערב מלחמה ופתאום משום מקום פורצת מלחמת העולם השנייה, העיר משנה את פניה בשלושה עשר בספטמבר. ערב ראש השנה העברי נכנסים הגרמנים לעיר .
יענקל'ה נעצר ע"י החייליים הגרמנים "בוא ילד תעזור לנו כאן, תשלים את עבודתך ותשוב להוריך".
בסוף היום כשהשמש שוקעת וראש השנה נכנס והתפילות מתגלגלות בראשו, נלקח יענקל'ה עם עוד 90 מבני עירו, מתוכם 30 נערים בני 14-15 כמוהו, למסע מהגיהינום. מאז יענקל'ה לא זכה לראות איש מבני משפחתו – ונשאר בודד בעולם.
בראש השנה במקום תפוח ודבש הוא נאלץ לעבוד בעבודות כפייה ללא אוכל ומים. ללא אמא שתבוא ותרחם עליו, יענקל'ה הגיע למקום האפל שנקרא מחנה ריכוז בוכנוואלד הידוע לשמצה.
כעבור שלוש שנים ב-15.10.1942 יענקל'ה הועבר ברכבת בהמות למחנה המוות אושוויץ. עם הירידה מהרכבת בדרך לשחיטה קיבלו פקודה 'הורידו בגדים, תעשו מקלחת'. משום מקום הגיע איש על אופנוע וצעק "'עצור" אלו בעלי מלאכה ואנו זקוקים להם כאן כאנשי מקצוע'.
לצד העבודה הקשה, המחסור באוכל, איבוד הגוף את הרצון לחיות, גם צומחת ומתפתח המחתרת בבונה מונוביץ' (אושוויץ 3). ארגון זה נקרא המחתרת הבינלאומית שהיתה בנויה מאסירים פוליטים ואסירים יהודים – ביניהם יענקלה הצנום מהישיבה. הם מתחילים להעביר כשרשרת חיה אבק שריפה בסתר לתוך אושוויץ 2, לפוצץ את הקרמטוריום. בסופו של דבר המרד נכשל ופוצץ קרמטוריום מספר 4 בלבד ביום 7.10.1942.
יענקל'ה נתפס מהלשנה, הקלגסים הגרמנים הפליאו את מכותיהם מזנב בהמה חד 75 מסגירים, מבקשים ממנו לספור כל מכה. יענקל'ה סופר כמה מלקות, אומר שמע ישראל ומתעלף. לאחר מכן נושאים אותו על אלונקה ולאחר מספר ימים שוב זימון לחקירה. הוא לא מוכן לתת לגרמנים את שמות חבריו ושוב 75 מלקות ושוב מתעלף. שוב מוצאים אותו ושוב נלקח לחקירה. מעלים אותו על עץ עם שתי ידיו מעל לראשו ויענקל'ה שותק. לא מגלה לגרמנים את שמות חבריו למחתרת. כאן, בתוך התופת הנוראה כשחייו בסכנה אנו רואים מה היא גבורה יהודית.
יענקלה צעד את שישים הק"מ במצעד המוות בחזרה למחנה בוכנלוואד והשתחרר ב- 11.4.1945.
פניו היו לארץ ישראל דרך מחנות העקורים באיטליה, שם נמנה על מקימי "קיבוץ עליה". הוא וחבריו קלטו ילדים יתומים קטנים והתחילו לטפל בהם לקראת העלייה לארץ ישראל. בדרכו לארץ על ספינת "ברכה פולד" הבריטים עצרו אותם והפנו אותם למחנה המעצר בקפריסין. שם התחתם יענקל'ה עם בחירת ליבו, ניצולת השואה רחל. לפני הקמת המדינה, ביוני 1947, עלו לישראל והגיעו למושבה ראשון לציון ויענקל'ה התגייס להגנה מרחבית בישוב.
בשנת 1978, בטרם השערים נפתחו בפולין לתושבי ישראל, במצעד של ראשי הארגונים של ניצולי השואה, צעד יענקל'ה בקומה זקופה בראש המחנה. בידיו דגל ישראל גדול שנראה בפעם הראשונה על אדמת פולין במחנה המוות אושוויץ. הוא לא שמע לחיילים הפולנים שביקשו ממנו להסיר את הדגל וצעד ללא חשש ופחד שיאסר.
כאשר הגיע למחנה בוכנוולד, קיבלוהו כאב רוחני הרב והפרופ' פרנקפורטר, שיבקשו לפני מותו "ספר לעולם מה קרה כאן". את הצוואה יענקל'ה קיים בהרצאות בישראל ובעולם.
דרך ההרצאות נקשר מחדש למכבי תל אביב, אותה ראה כממשיכה של מכבי פולין בגאווה ללא מורא נגד אנטישמיות. האהבה למועדון דבקה גם בנכדו דניאל, שממשיך את האהדה למכבי.
יענקל'ה זכה להיקבר על אדמת ארץ ישראל כבן חורין ב-24.11.2021 והוא בן 100 שנים וחודש.
יהי זכרו ברוך.
