ברחבי המדינה מציינים החל מהערב (רביעי) את יום השואה. היום בשנה בו סיפורים קורעי לב, מרגשים ומעוררי השראה תופסים את קדמת הבמה ומנציחים את זכרון השואה – כדי שנזכור ולעולם לא נשכח. אחד מהסיפורים הללו שייך ל"סבא" דב לנדאו, ששרד את הזוועות והגיע לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה. כאן, במדינת ישראל הצעירה, היה גם למכבי ת"א חלק ביצירת האושר, התקווה והשייכות בחייו החדשים של "סבא דב".

סיפורו של "סבא" דב מתחיל ב-1928 בעיירה בז'סקו בה נולד בפולין. כבר כשהוא בן 11, בספטמבר 1939, פלשו הנאצים אל העיירה ושרפו את בית הכנסת שלה, שמוקם ממש בסמיכות לביתו של דב ומשפחתו בכיכר המרכזית של בז'סקו. בשנתיים הבאות חי דב במה שהפך לגטו בז'סקו לפני שנשלח בגיל 13 למחנה עבודה באיזור העיירה בוכניה, שם אולץ לעסוק בעבודות כפייה.

בהמשך נסגר המחנה, אך בכך לא תמו תלאותיו של דב שנשלח ביחד עם אביו למחנה ריכוז אחר בשם ז'בינה. דב ועוד כ-4,000 בני אדם חיו במקום במשך כשלושה חודשים עד אשר נשלחה למחנה ההשמדה הידוע לשמצה אושוויץ – בירקנאו. שם ערכו הנאצים סלקציה וקבעו מי מסוגל לעבוד ומי גורלו למשרפות. בנוגע לדב ואביו הקביעה היתה כי יישלחו לעבוד בכפייה במכרות פחם. אלא שלאחר חצי שנה של עבודת פרך חלה האב, הועבר אל בית חולים אך לאחר מכן הוחזר לאושוויץ ונשלח אל מותו בתאי הגזים. 

על אף שנותר לבדו הצליח דב לשרוד ובינואר 1945, כאשר כוחות בעלות הברית מתקרבים אל המחנה, אולץ יחד עם יהודים רבים אחרים להיות חלק מצעדת מוות, שגם אותה שרד. כעת, דב והניצולים הנוספים הועברו על ידי הנאצים למחנה אחר ידוע לשמצה – בוכנוולד, שהיה ממחנות הריכוז הגדולים בגרמניה בתקופת השואה. לקראת סיום המלחמה, ב-7 באפריל 1945, נשלח סבא דב אל צעדת מוות נוספת, אך גופו הצליח לעמוד גם בצעדה זו. מספר ימים בלבד לאחר מכן שיחררו הכוחות האמריקאים את המחנה ולאחר מספר חודשים הצליח דב לעשות את הדרך הארוכה, אך הכל כך מיוחלת, אל ארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ ישראל התפנה סבא דב לסיים בית ספר תיכון, לימודי בישיבה ואף לקח חלק בפעילות ארגון 'ההגנה'. אלא שמלחמתו של סבא דב לחיים לא הסתיימה כאן. כחלק מפעילותו בארגון לחם בגוש עציון ואיזור ירושלים. עם תחילת מלחמת השחרור הוא נשבה ונשלח לכלא ירדני, שם נאלץ לשהות במשך כ-11 חודשים עד אשר שוחרר.

רק שאת סבא דב גם החוויה הזו לא הכריעה. בימיה הראשונים של המדינה הוא עבר לתל אביב, התחתן והחל לבנות מחדש את חייו ואת משפחתו. בתקופת השואה איבד דב את משפחתו, כאשר שני הוריו, סביו, אחיו ומעל 50 בני משפחה נוספים, נרצחו. במדינת ישראל הוא בנה אותה מחדש וכיום, כאשר הוא כבר בן 90 היא ענפה ומונה מעל ל-80 אנשים.

כאמור בחזרה לחיים של סבא דב היה חלק גם למכבי תל אביב. עם הגיעו למדינה החדשה התחבר דב אל הקבוצה, קשר שהעניק לו מעט מתחושת השייכות שהיתה כה חשובה באותם ימים וסייע להשתלב בחברה הישראלית שרק קמה. האהבה לספורט ולכדורגל הפכה עבורו, ועבור רבים, את החיים לקצת יותר טובים וקצת יותר משמחים לאחר השואה והזוועות הרבות שעבר. למעשה, עד היום, גם בגיל 90, סבא דב הוא אוהד נלהב של מכבי ועוקב אחריה – אהדה ואהבה שמחזיקה מעמד שנים.

לפני כשנתיים סגר סבא דב את המעגל. כשהוא נמצא בחברת בני נוער ישראלים, חזר לפולין וביקר בכמה מהאתרים בהם העביר את ילדותו ובנוסף גם במחנות הריכוז ומקומות נוספים ברחבי המדינה. שם העביר לבני הנוער, הדורות הבאים של מדינת ישראל, את סיפור חייו הסוערים ומעוררי ההשראה.