דוניס, יליד גרמניה, עשה קריירה מפוארת כשחקן בפנאתינאיקוס (91-96) בה זכה כקשר בשתי אליפויות ושלושה גביעים, שיחק בבלקבורן רוברס (96/97), א.א.ק אתונה (97/98), שפילד יונייטד (99) והאדרספילד טאון (99/00) מהליגה האנגלית במדיה גם פרש ממשחק פעיל. את חולצת נבחרת יוון לבש דוניס 24 פעמים ובמדיה כבש 5 שערים בינ"ל.

קריירת האימון של דוניס החלה ב-2002 באיליסיאקוס, אותה הוביל תוך שנתיים להעפלה מהליגה הרביעית לליגה השנייה. ב-2004 עבר דוניס ללאריסה והעלה אותם בתוך שנה לליגה היוונית הראשונה ושנה לאחר מכן זכה איתה בגביע היווני. ב-2007/08 העפיל דוניס עם לאריסה לשלב הבתים של גביע אופ"א ואת העונה סיים במקום השישי בטבלה.

לאחר שישה חודשים ב-2008 בהם אימן דוניס ב-א.א.ק אתונה, מונה ב-2009 למאמנה של אטרומיטוס אותה הוביל לגמר הגביע היווני במשך שנתיים ברציפות אך לא זכה בתואר.בעונת 20012/13 אימן דוניס את פאוק סלוניקי ועונה לאחר מכן עבר לקפריסין כשמונה למאמנה של אפואל ניקוסיה אותה הוליך לזכייה בתואר האליפות ובגביע הקפריסאי.

ב-2014/15 הוביל דוניס את אפואל לשלב הבתים בליגת האלופות והוגרל לבית שכלל את ברצלונה, פ.ס.ז' ואייאקס.

ב-2015 מונה דוניס כמאמן של קבוצת אל הילאל הסעודית, איתה העפיל לחצי הגמר של ליגת האלופות באסיה כמו גם לזכייה בגביע המלך של סעודיה. בעונת 2016/17 עבר דוניס לאיחוד האמירויות ואימן בקבוצת אל-שריעה לפני שחזר בתום העונה לקדנציות נוספות באפואל ניקוסיה (17/18) ושנתיים נוספות בפנאתינאיקוס (18/20) ממנה הוא הגיע למכבי בפתיחת עונת 2020/21.

ביטון החל דרכו במחלקת הנוער של הפועל תל אביב ממנה עבר בעונת 2010/11 לסקציה נס ציונה, במדיה ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים ו-89 הופעות בכל המסגרות. לאחר שנתיים בנס ציונה, עבר ביטון להפועל נצרת עילית ובמדיה ערך 37 הופעות בכל המסגרות. לקראת עונת 2013/14, הצטרף ביטון להפועל באר שבע ושיחק תפקיד מרכזי בזכייה של באר שבע ב-3 תארי אליפות, גביע המדינה וגביע אלוף האלופים.

בקיץ 2020 הצטרף המגן הימני למכבי כשחתם על חוזה עד לסיום העונה.

קשרה הנמרץ של מכבי תל אביב בשנות השבעים היה ידוע כמנהיג במרכז המגרש עם השפעה גדולה על כושרה של הקבוצה בשני צידי המגרש. עוז ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת בגיל 18 כאשר נכנס כמחליף בניצחון 1-2 בגביע המדינה על הפועל לוד בספטמבר 1970. עוז גם היה שותף לזכייה בגביע המדינה של עונת 1969/70 עקב דחיית השלבים המאורחים של המפעל לתחילת עונת 1970/71. בהמשך אותה עונה עוז הצעיר היה שותף לזכייה הראשונה של מכבי ת"א בגביע אסיה. הקשר עלה כמחליף במשחק נגד קבוצת פנג'אב מהודו בשלב הבתים והניף את הגביע בסיום הטורניר.

עשר עונות שיחק עוז במדים הצהובים בהן זכה בשישה תארים: שלוש אליפויות, שני גביעי מדינה וגביע אסיה. מלבד גביע המדינה של 1970 וגביע אסיה ב-1971 זכה עוז בגביע נוסף בעונת 1976/77 ושלוש אליפויות בעונות 1971/72, 1976/77 ו-1978/79. את שערו הראשון כבש עוז בתיקו 1-1 בדרבי נגד הפועל ת"א באוקטובר 1972 כאשר בכל שנותיו במועדון כבש 11 שערים בכל המסגרות.

שערים אולי לא היו הצד החזק של עוז אך היכולת שלו לנווט את המשחק ממרכז המגרש לא נעלמה גם מעיני מאמן נבחרת ישראל. אדמונד שמילוביץ' זימן את עוז בפברואר 1973 להופעת בכורה בתיקו 1-1 נגד נבחרת ארגנטינה. בסך הכול ערך עוז 26 הופעות בנבחרת ישראל, כבש שני שערים והעפיל עם הנבחרת למשחקים האולימפיים 1976 שם דווקא כבש שער בתיקו 2-2 נגד נבחרת מקסיקו. בתום עונת 1979/80, לאחר 10 עונות במדי מכבי ת"א עבר עוז למכבי יפו וגם שם הציג יכולת גבוהה.

תמונות – ארכיון ההתאחדות לכדורגל