לפני 11 שנה, ביום הולדתי ה- 38 איבדתי את שלושת ילדי עומר, רוני ואור.
רק אחרי הרצח הנורא, הבנתי שהייתי אישה מוכה. לא מוכה פיזית אך סבלתי במשך שנים מאלימות נפשית מתמשכת. אחרי רצח ילדי היה לי ברור שאני מתאבדת כי אין בשביל מה ובשביל מי לחיות.
לאחר הבנה כי הוא לא רצח את הילדים כי הוא שנא אותם אלא מתוך נקמה שהפסקתי להיות הרכוש שלו, הבנתי שאם אני מתאבדת הוא הצליח במטרה שלו, אבל מעבר לזה, הבנתי שאם אני מתאבדת אני מוחקת את הזיכרון של שלושת ילדי, ולזה אני לא מוכנה.
כחצי שנה אחרי הטרגדיה קראתי את הספר "הטרדה נפשית" ולראשונה בחיי הבנתי שהייתה אישה מוכה. שוב לא מוכה פיזית, מוכה נפשית- רגשית, כלכלית, מילולית, חברתית ופסיכולוגית.
לכל סוג כזה של אלימות יש מאפיינים. כל סוג כזה של אלימות מצלק את הנפש.
אנשים שאלו אותי: "לא רצית לנקום בו? איך לא שלחת אנשים לכלא שיחסלו אותו?
לילך ושי לי (צילום: ליה יפה)
כמי שמאמינה שמלחמה לא פותרים במלחמה, בחרתי ללכת בדרך של אהבה ועזרה לאחרים. אחרי מסע מפרך, בחרתי בחיים ובחרתי להביא חיים. היום אני אמא לשי לי בת ה – 5.5. מאמנת אישית, מרצה ומחברת ספרי אוטוביוגרפיה.
המטרות שבחרתי בחיי במקום המשפט שליווה אותי בהתחלה: "אין בשביל מה ואין בשביל מי לחיות". אני מזכירה את עומר, רוני ואור ז"ל בכל הזדמנות!. אני פועלת להציל נשמות אחרות. בחרתי לבחור בחיים ולהביא חיים. לא לוותר לעצמי ולא על עצמי.
"איך שאנשים מתייחסים אליך זו הקארמה שלהם, איך שאתה מגיב, זו הקארמה שלך". (ויין דייר, פילוסוף והוגה דעות אמריקאי)
קווי חירום לנשים מוכות
קו חירום לא לאלימות, פועל 24/7- 1-800-353-300
קו חירום ארצי לאלימות במשפחה, פועל 24/7 בשפות: עברית, ערבית, רוסית ואמהרית, חלק ממוקד משרד הרווחה- 118
קווי סיוע לגברים אלימים
קו סיוע לגברים אלימים –ויצו- 1-800-393904
בוידאו: טריילר לדוקו על סיפורה של לילך שם טוב (באדיבות: yes דוקו ומדליה הפקות)
