אומרים שאלוהים קוטף רק את הטובים ביותר ואת טוב ליבו של שילה הכירו כל הסובבים אותו. כבר בנערותו שילה, שנולד בצופים שבשומרון, היה מנצל את חופשת הקיץ כדי להתנדב לעמותות ילדים עם צרכים מיוחדים והיה חלק מרכזי מהאווירה השמחה שהיה כל כך חשוב ליצור במקומות האלה.
לאחר סיום התיכון בחר ללכת לישיבה לפני השירות הצבאי, שם בנה את עצמו השקפתית ופיזית והכין את עצמו לצבא ולחיים. אחרי 3 שנים בישיבה התגייס לגולני, עבר גיבוש והגיע עם הרבה מוטיבציה לשירות משמעותי פלס"ר, שם היה בורג מרכזי בצוות. כמו במשך מרבית חייו הקצרים, גם בצוות דאג בכל הזדמנות שהאווירה תהיה שמחה וניסה בכל עת להיטיב עם הסובבים אותו. לאחר תקופה בצה"ל, מפקדו אף דחף אותו לצאת לפיקוד, אך שילה התעקש להשאר בצוות כי הבין ששם נמצאת משימתו העיקרית. 
בין לבין שילה גם טיפח אהבה גדולה לספורט. עוד בילדותו נתן מקום משמעותי למשחקים, היה שותף פעיל בטורנירים בשומרון והיה שחקן מצטיין. בתוך האהבה הזו חלק נכבד היה שמור גם לקבוצות הכדורגל והכדורסל של מכבי ת"א. הוא היה אוהד אדוק של מכבי והצלחת הקבוצה הייתה חשובה לו. שילה ציין את הדרבי (0:4) בעונת האליפות של 2012-13 כאחד המשחקים הגדולים של מכבי שנחרטו בזכרונו. על אף גשם חזק שירד באותו משחק, האווירה של אוהדי הקבוצה הייתה לוהטת ודחפה את מכבי לניצחון זכור במיוחד וכמובן גם לזכייה בתואר בסיום העונה.
אלא שבמהלך חודש פברואר השנה סיפור חייו של שילה נגדע. שילה ו-2 מחבריו נהרגו בהתנגשות משאית בהאמר שהוביל את הלוחמים בכביש 6 בדרכם לאבטחת ישובים בשומרון. 
רצה הגורל וביום התאונה זכה שילה בצ'ופר ומפקדיו איפשרו לו לנסוע לביתו ולהגיע עצמאית לבסיס. למרות זאת, שילה ידע שלאחד מחבריו היה חשוב מאוד לעבור בביתו ועל כן אמר לחבר שייצא במקומו ויגיע עצמאית לבסיס, ואילו שילה יסע בהאמר עם שאר הצוות, במה שבסופו של דבר היתה נסיעתו האחרונה.
גם במותו שילה סייע להמשיך חיים אחרים, כאשר משפחתו תרמה את איבריו מתוך ידיעה שזה מה שהיה רוצה ובעקבות תרומת איבריו 6 אנשים שונים קיבלו חיים מחדש.
הכותב הוא בן דודו של שילה
*פורסם לראשונה במאי 2019
