תומר שפירר נולד ב-9 במרץ 1986. הוא היה נשוי לאיתן, אבא לבר וים.
מגיל קטן מאוד תומר היה "שובב גדול" עם תשוקה אדירה לספורט, ובעיקר לכדורגל. כנער הוא שיחק בנערי שער הנגב ובהמשך בנוער של אשדוד. גם אחרי הצבא הכדורגל נשאר חלק ממנו, כששיחק בשבתות בניצנים.
אבל האהבה הכי גדולה שלו הייתה למכבי תל אביב. הוא היה אוהד שרוף, כנער היה יושב בשער 11 ובשנים האחרונות היה לו מנוי בשער 8. המנוי הזה, על שמו, נשמר בלבנו וביציע עד היום.
לפני כמה שנים תומר גילה את רכיבת השטח והתאהב בה בכל לבו. בתקופת הקורונה, כשלא יכל לקיים אימוני אופניים, הוא התחיל לרוץ כדי לשמור על כושר. היה לו כישרון מדהים וסיבולת טבעית לרכיבות, ריצות ארוכות ולכל ספורט שעסק בו.
רכיבת השטח שינתה לתומר את הגישה לחיים. הוא החליט לעזוב את עולם המסעדות שכל כך אהב ואת שעות העבודה המטורפות, כדי למצוא את האיזון המדויק בין הספורט למשפחה.
בשבת שחורה, תומר יצא מביתו בגדרה לכיוון בארי לאימון אחרון לפני תחרות חשובה. ב-06:29, עם תחילת ההפגזות, הוא עלה לרכב כדי לחזור הביתה. הוא הספיק להתקשר לאיתן ולהרגיע אותה שהוא כבר בדרך.
ליד קיבוץ מפלסים פגעו בו כדורי המרצחים, הם לא השאירו לו סיכוי. ברגעיו הקשים ביותר, תומר פעל בתושייה ובאצילות; הוא התקשר לחבר מהקבוצה כדי להזהיר אותו שלא יתקרב לאזור צומת סעד ומפלסים, ובכך כנראה הציל את חייו.
מילותיו האחרונות, היו: "תמסור לאיתן ולילדים שאני אוהב אותם". השיחה לא נותקה.
תומר נפרד מאיתנו כפי שחי, כספורטאי, כאוהד מכבי.
בכל דבר שעשה, הערכים שהובילו את תומר היו נחישות, התמדה ותחרותיות. הוא תמיד שאף להיות הכי טוב שיכול. בין אם בתחביביו כמו ספורט והכנת אוכל טוב ובין אם כאיש משפחה, שתמיד דאג להיות שם עבור ילדיו.
אנחנו כמשפחה שואפים להמשיך את דרכו של תומר, לפיה חשוב להיות אנשים למען אנשים.
אנחנו מתגעגעים אליו מאוד.
יהי זכרו ברוך 💛
