אחד מכוכבי הקבוצה בעשור שנות ה-60, שעמד בצילו של עשור שנות החמישים המוצלח מאוד של הקבוצה. מכבי ת"א התקשתה אמנם לעמוד בסטנדרטים של שנות החמישים הזוהרות אך שיקווה היה אחד מכוכבי הקבוצה שהניעו אותה ושיפרו אותה ככל שהעשור התקדם. שיקווה הגיע למכבי ת"א כשחקן רכש מרמלה בעונה (1962/63) בה הצהובים היו זקוקים לחלוץ מריח שערים שיציל אותם מעונה לא טובה. באמצע העונה הקבוצה הייתה מדורגת בתחתית וחבל הירידה הורגש על הצוואר. אז שיקווה נחת בקבוצה ועם צמד במשחקו השני בלבד ושבעה שערים בסך הכול עזר לקבוצה להישאר בליגה בסופו של דבר.
בעונתו השנייה (1963/64) הכפיל שיקווה את סך שעריו עם 14 בסך הכול, 9 בליגה ו-5 שסייעו לצהובים לקטוף את גביע המדינה. שיקווה כבש בשני המשחקים הראשונים בגמר נגד הפועל חיפה שנגרר למשחק חוזר שני, בתקופה שלא הייתה נהוגה הארכה לאחר שוויון. עונה לאחר מכן שיקווה תרם ארבעה שערים במסע מוצלח נוסף שלו ושל מכבי ת"א בגביע המדינה. שיקווה היה ידוע במנהגו ככובש שערים במשחקים חשובים כאשר מלבד השערים בגביע המדינה לזכותו שלושה שערים במשחקי הדרבי נגד הפועל ת"א. לקראת סוף שנות השישים מכבי ת"א חזרה לקצב צבירת תארים מרשים ושיקווה זכה לטעום אליפות ראשונה בעונה הכפולה של 1966/68 עם שמונה שערי ליגה.
לשיקווה הייתה תרומה חשובה ברגע היסטורי עבור מכבי ת"א כאשר כבש שלושה שערים בטורניר גביע אסיה בו זכתה לראשונה הקבוצה בעונת 1968/69. שיקווה כבש שני שערים בשלב הבתים ושער בחצי הגמר בדרך לגביע הנכסף וזו הייתה העונה הטובה ביותר שלו בקריירה עם 17 שערים בכל המסגרות. מלבד גביע אסיה שיקווה זכה בשתי אליפויות (1966/68, 1969/70) וארבעה גביעי מדינה (1963/64, 1964/65, 1966/67, 1969/70). שיקווה כבש בסך הכול 56 שערי ליגה במדי מכבי ת"א והיה החלוץ הבולט שלה בשנות השישים, בין חלוצים גדולים אחרים, שייע גלזר בשנות החמישים ודרור בר נור בשנות השבעים.
תמונה - ארכיון ההתאחדות לכדורגל
