תחילה נשאל דיילה על משמעות המשחק במאבק על כרטיס על אירופה ואמר: "אנחנו צריכים לחשוב רק על שיפור הקבוצה, הדבר הכי גרוע יהיה להתחיל לחשוב על דברים כאלה. אנחנו צריכים להופיע ואז יהיה לנו סיכוי להשיג תוצאות. זה תלוי גם ביריבות. ניצחנו קבוצות מהחלק העליון לאחרונה ואנחנו צריכים לראות את זה כמשהו חיובי. עדיין לא ניצחנו את שתי המובילות וזה משהו שאנחנו רוצים להשיג. הדבר הראשון הוא לנסוע לחיפה ולנסות לעשות את מה שעשינו בגביע".
לאחר מכן הוסיף: "אני מצפה מהשחקנים שלי לרעב, לרצון ללמוד, לעבוד, להילחם בכל סיטואציה. אם נתאמן בכל יום כאילו זה גמר אז בסוף נשיג מה שאנחנו רוצים, וכולם יודעים מה אנשים רוצים להשיג בכדורגל".
על השאלה מה היה רוצה לשפר במשחק הקרוב אמר: "מצבים נייחים, אנחנו לא יכולים לספוג כל כך הרבה מצבים. להוריד את המספר מ-8 ל-2-3. אנחנו מסתכלים מעבר לתוצאה ומעריכים כל הזמן מה צריך לשפר".
על מצב הסגל עידכן דיילה: "הם נראים בסדר, הייטור, לא בטוח שעלי יהיה. ויש לנו את המורחקים. בליץ' לא מוכן עדיין הוא יתאמן איתנו היום, אבל הוא היה בחוץ תקופה ארוכה. יש לי תקווה שבעוד שבוע או שניים הוא יהיה כשיר ל-20 דקות ואז נבנה את הכושר שלו. בעולם אידיאלי הוא יכול להיות שחקן חשוב עבורנו בגמר הגביע. הוא יתאמן איתנו ונראה אם נראה עקביות. אני מרגיש שנתנו לו את הזמן כדי להמשיך קדימה ולבנות את הפיזיות שלו".
על ההיעדרות של דור פרץ במשחק הקרוב אמר לסיום: "אני לא יכול להלל אותו מספיק, הוא דמות חשובה מאוד למועדון, השחקן שהוא, המנהיג שהוא. זה יהיה אובדן אבל יחד עם זאת זה אתגר עבורנו לשחק בלעדיו. להראות אופי ומנהיגות, אנחנו צריכים עוד מנהיגים ואנשים שיקחו אחריות על המגרש. זה משהו שאפשר לעבוד עליו במשחק הזה. יש לי הרבה אפשרויות בתפקיד הזה".
מועדון הכדורגל מכבי תל אביב, הבעלים מיץ' גולדהאר, ההנהלה השחקנים והעובדים משתתפים בצער משפחת בריקמן עם היוודע דבר לכתו של ראש המשפחה, גדעון בריקמן, מי שכיהן בעבר כיושב ראש מכבי תל אביב וע"ש בנו שחר ז"ל נקראת קבוצת הנוער – מכבי ת"א 'שחר'.
במהלך שנותיו כיו״ר מכבי תל אביב הוביל בריקמן את המועדון בתקופה משמעותית של התפתחות והתבססות ופעל ללא לאות לשיפור המועדון. לצד זאת, בתפקידו כממלא מקום יו״ר ההתאחדות לכדורגל, תרם מניסיונו וממנהיגותו לקידום הכדורגל הישראלי ברמה הלאומית והשפיע על עיצובו של הענף.
בריקמן הקדיש שנים רבות לפעילות ציבורית רחבה והיה יו"ר מועצת ההימורים של הטוטו ומהדמויות הבולטות בתנועת מכבי ובספורט הישראלי כולו, ובנו טל עבד במשך שנים במכבי ת"א.
המועדון מרכין ראש לזכרו ושולח תנחומים כנים לשושי טל קרן וכל בני המשפחה.
ברחבי ישראל החלו לציין הערב (ב') את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה. גם במכבי מציינים את אחד הימים החשובים והכואבים של המדינה ומקיימים את הטקס השנתי במתחם אקדמיית הנוער ע"ש אבי כהן בקריית שלום.
תומר שפירר נולד ב-9 במרץ 1986. הוא היה נשוי לאיתן, אבא לבר וים.
מגיל קטן מאוד תומר היה "שובב גדול" עם תשוקה אדירה לספורט, ובעיקר לכדורגל. כנער הוא שיחק בנערי שער הנגב ובהמשך בנוער של אשדוד. גם אחרי הצבא הכדורגל נשאר חלק ממנו, כששיחק בשבתות בניצנים.
אבל האהבה הכי גדולה שלו הייתה למכבי תל אביב. הוא היה אוהד שרוף, כנער היה יושב בשער 11 ובשנים האחרונות היה לו מנוי בשער 8. המנוי הזה, על שמו, נשמר בלבנו וביציע עד היום.
לפני כמה שנים תומר גילה את רכיבת השטח והתאהב בה בכל לבו. בתקופת הקורונה, כשלא יכל לקיים אימוני אופניים, הוא התחיל לרוץ כדי לשמור על כושר. היה לו כישרון מדהים וסיבולת טבעית לרכיבות, ריצות ארוכות ולכל ספורט שעסק בו.
רכיבת השטח שינתה לתומר את הגישה לחיים. הוא החליט לעזוב את עולם המסעדות שכל כך אהב ואת שעות העבודה המטורפות, כדי למצוא את האיזון המדויק בין הספורט למשפחה.
בשבת שחורה, תומר יצא מביתו בגדרה לכיוון בארי לאימון אחרון לפני תחרות חשובה. ב-06:29, עם תחילת ההפגזות, הוא עלה לרכב כדי לחזור הביתה. הוא הספיק להתקשר לאיתן ולהרגיע אותה שהוא כבר בדרך.
ליד קיבוץ מפלסים פגעו בו כדורי המרצחים, הם לא השאירו לו סיכוי. ברגעיו הקשים ביותר, תומר פעל בתושייה ובאצילות; הוא התקשר לחבר מהקבוצה כדי להזהיר אותו שלא יתקרב לאזור צומת סעד ומפלסים, ובכך כנראה הציל את חייו.
בכל דבר שעשה, הערכים שהובילו את תומר היו נחישות, התמדה ותחרותיות. הוא תמיד שאף להיות הכי טוב שיכול. בין אם בתחביביו כמו ספורט והכנת אוכל טוב ובין אם כאיש משפחה, שתמיד דאג להיות שם עבור ילדיו.
אנחנו כמשפחה שואפים להמשיך את דרכו של תומר, לפיה חשוב להיות אנשים למען אנשים.
סמל עמית רגב, מיחידת המלא"ר בחטיבה 401, גדוד 52 של השריון, נפל בקרב בעומק רצועת עזה, ביחד עם חבריו לצוות הטנק מתן, גדי ואורי, ביום שני, 8/9/2025. הוא גדל בעיר מודיעין והיה בן 19 בנופלו.
עמית אהב מאוד ספורט והיה צהוב בנשמה. שיחק טניס, כדורגל וכדורסל וצפה בכל ענפי הספורט בכל רגע שהתאפשר לו.
אבל יותר מהכל אהב את מכבי תל אביב, בכדורגל ובכדורסל, והיה מנוי שנים רבות לשתי הקבוצות.
למשחקי הכדורגל של מכבי הלך עם עידו, אחיו התאום, ויוני אביו באופן קבוע כבר מגיל 8. עם השנים, וכאשר אחד מהשלושה לא יכול היה להגיע למשחק, הוא כל כך אהב שרוני אחותו הקטנה, או אליענה בתה של לירון, יצטרפו אליו לבילוי המשפחתי.
עמית התעקש לרכוש מנוי גם בתקופת השירות הצבאי, כדי ש-"לא יתפסו את המקום שלי", כפי שאמר.
עמית היה ילד כל כך מיוחד. חכם, עם אינטליגנציה רגשית נדירה ונוכחות שקטה אך עוצמתית. הוא היה ילד של בית. המשפחה הייתה מרכז עולמו. גם בקרב חבריו ומכריו היה עמית נער אהוד ואהוב מאוד.
יצאת למלחמה חדור מטרה,
נשבעת בלחש – זו לא פרידה ארוכה
עם תיק על הגב ושמש בעיניים,
השארת על השולחן בגדים מקופלים,
וריח צעיר של חלומות גדולים
אמרת: “מאמא, אל תפחדי,
אני אשמור על עצמי, את תראי״
עברו ימים, והלב למד להמתין,
להאמין בטוב, לא לפחד מהצלילים.
והלילות נספרו בלחישה,
כל הודעה הייתה נשימה חדשה
ואז באו אנשים במדים אל הדלת,
והעולם התכווץ ובין רגע הכול נהיה אחרת,
והשמיים נסגרו בלי אזהרה.
הבית עצר, כאילו נשימתו נלקחה,
והקירות לחשו את שמך – בלי קול בדממה
ועכשיו הדממה עוטפת אותך,
ארון סגור, שמיים פתוחים,
נטמנת בתוך אדמה שאינה יודעת
איזו אש בערה בך
והלב שלי קבור חצי מטר מעליך
בשקט שמרסק אותי מבפנים
אז תסתכלו על הילד שלי, עם הפנים היפות, העיניים הטובות שחודרות לנשמה. לילד הבכור שלי – אהבה ראשונה שלי. הילד שלימד אותי מהי אהבה של אמא לראשונה, הילד שלימד אותי מי אני
הוא פתח בפניי עולם של רגשות חדשים.
ולילד שלי היו חלומות-חלומות שנבנו בתוכו באהבה ובתשוקה
בשאיפה לחיים שלמים ומאושרים, ללמוד לטרוף את העולם ולהקים משפחה.
ובן רגע אחד הכל נקטע – ילד שלי סליחה
סליחה שהאמנתי שיהיה מחר רגיל,
סליחה שהעולם דרש ממך להיות גיבור,
כשעוד היית רק ילד – בתחילת הדרך,
עם תכנונים שנעצרו, ועולם שנעלם
לפני שהספקת לחיות אותו.
סליחה שלא יכולתי להחליף אותך,
להיכנס במקומך אל הסערה.
סליחה שלא עצרתי את הזמן,
שלא עצרתי את הרגע שבו עזבת.
על כל המילים שלא הספקתי לומר,
על כל החיבוקים שיישארו בתוכי לעד.
ומהיום שהלכת – אני מגיעה מידי יום
יושבת ליד המצבה שלך, ילד שלי, לידהאבן הדוממת – אבל בתוכה מהדהד כל עולמי. מעבירה אצבע על שמך החרוט,
כמו מבקשת להרגיש דרכו את הדופק שלך, כי פה אני מרגישה הכי קרובה אליך שנתיים שהגעגועים אליך לא מרפים והכאב צורח מבפנים, איפה אתה, למה אותך ילד שלי?
שנתיים שאני מספרת לך על הימים שעוברים, על בקרים שקמים גם כשלא יכולים, שכל יום אני נשברת מחדש .
אני מספרת לך גם על אבא שעומד איתן.
יש בו עוצמה שלא מבקשת רחמים.
הוא נושא את שמך למרחקים – בבתי ספר, בין חיילים, בלבבות של צעירים, שותל בהם את האור שלך הוא מדבר עליך בפשטות
הוא לא נותן לשם שלך להפוך לעצב בלבד, אלא לאור שמכוון אחרים
ואלמוגי שלך – נושא אותך כמו אח תאום, יש ביניכם חוט בלתי נראה שלא נחתך.
הוא בחר ללכת בשביל שמרגיש קרוב אליך, לגעת באותם מקומות, לנשום את אותו אוויר של שליחות. יש בו משהו מהשקט שלך, מהעומק שלא זקוק להרבה מילים. החיבור ביניכם לא נגדע – הוא רק שינה צורה.
ואגם – כמה אתה חי בו. הוא גדל לתוך החלל שהשארת ,כדי להמשיך אותו.
בניצוץ שבעיניים לפני שריקת הפתיחה
במשחקי הכדורגל, בנחישות שלא לוותר,
בשאיפה לגעת במצוינות גם כשהדרך תלולה, בראיית האחר גם שהוא נושא כאב אתה המודל שלו, גם עכשיו.
לא כתמונה על הקיר – אלא ככוח פנימי.
קורין שלך – כל שיר שיוצא לה אני משמיעה לך. תמיד האמנת בה, גרמת לה להאמין בעצמה. היום, בכל שיר שלה – אני שומעת גם אותך.
היא תמשיך להיות חלק מאיתנו
אני יודעת שזה מה שהיית רוצה.
אני מספרת לך על אוסקר, על המעבר הגדול לאייאקס, על ההתרגשות על הגאווה -ועל ההחמצה שלך להיות איתו מעבר לים ולהגשים חלומות שתכננתם.
אני מספרת לך על המשפחה והחברים הטובים שאיתנו בשנתיים הללו שמנציחים אותך, שמגיעים אלינו הביתה ואליך לפה.
אפיק ז"ל (מימין) עם חברו הטוב אוסקר גלוך ()
ובשנתיים האלו פגשתי אותך גם דרך אנשים, מחברים ממפגשים אקראיים – כל אחד נתן לי חתיכה ממך
מילה, מבט, סיפור קטן
לא הייתי מופתעת – אפיקי שלי
כי ידעתי את הלב שלך מקרוב,
אבל לא ראיתי עד כמה הוא נגע באחרים
כמה דלתות הוא פתח, כמה ידיים החזיק, כשאני לא הסתכלתי
ואני מחברת את הכול,
כמו פסיפס עדין של זיכרון,
ורק אז מבינה כמה גדול היית
שראית את מי שאחרים פספסו.
את הילד מהכיתה שנשאר רגע בצד,
את החברה לכיתה שחגגת לה יום הולדת כי הרגשת שהיא לבד
את השחקן החדש בקבוצה שלא מצא את מקומו, את החברה שהיית איש סודהאת החייל שהתקשה להסתגל ומצא בך משענת, ואת זה שנעצר מול החומה במסלול ואתה נשארת לידו, עד שהאמין בעצמו ועבר
כל זה ממלא אותי גאווה שאין לה סוף, כמה מקום עשית לאחרים בתוך הלב שלך. ורק עכשיו, דרך הקולות שלהם, אני מגלה את המרחב שהיית – לא רק שלי – אלא של כל כך הרבה לבבות.
אתה היית הכוח שגרם לאחרים להרגיש שהם חשובים, היית זה שחיבר בין כולם
פשוט כי בחרת להיות אתה
מעגל החברים שלך אפיקי שלי – היה נרחב ומגוון ילד שלי – השארת חותם לא כי ניסית להרשים, לא כי ביקשת תשומת לב – אלא כי אהבת באמת.
ואת כל הטוב עשית בשקט, כדרכך.
ואולי ככה זה עם אנשים גדולים באמת
הם לא מכריזים על האור שלהם,
הם פשוט מאירים ואחרים מספרים.
אפיקי שלי שנתיים עברו ואני לא יודעת מה יעשה בי הזמן
כי מהכאב אי אפשר באמת לברוח
והגעגוע הולך איתי לכל מקום
לפעמים לא קדימה, אלא רק לא ליפול.
שם אני מנסה להחזיק את עצמי
לא שמחה ולא מאושרת – רק קיימת
אז-שמור עלינו משחיקה של ימים שחולפים שאנחנו כמעט לא שם, מהצורך להסביר, מהעייפות להחזיק פנים.
שמור עלינו מהכובד שמכתיב את הדרך,
מהדברים שאנחנו כבר לא מזהים בעצמנו
ומהתחושה שהעולם רץ ואנחנו רק צופים
שמור עלינו שבתוך החושך הגדול
לא נאבד את הדרך אליך – ושנהיה ראויים לך.
אז אני אוספת זיכרונות ממך כמו אוצר,
שומרת כל מילה, כל חיבוק כל נשיקה שלך – יש בהם גם כאב חד כמו סכין, וגם חום שלא ייגמר לעולם.
כי אהבה של אמא אף פעם לא נגמרת
ואתה ילד שלי – לא עבר – ולא זיכרון.
אתה עכשיו נוכחות אחרת, שקטה, שלא עוזבת ואני לא בוחרת .
אני פשוט נותנת ללב להוביל.
לא תמיד יודעת לאן – אבל תמיד איתך
והקשר ביננו נשאר גם אם שינה צורה.
ילד שלי – אולי אלוהים לקח אותך ממני
אבל לא אותי ממך.
אוהבת אותך אפיקי שלי ומתגעגעת
מאמא שלך❤️אוהבת מלא
לכבוד יום הזיכרון יזמה קרן מכבי פרויקט מיוחד במסגרתו שחקני מכבי שיתפו בסטורי האישי שלהם את סיפוריהם של אוהדי הקבוצה, שנפלו או נרצחו במערכות ישראל ופעולות האיבה.
הטקסטים הבאים נכתבו על ידי בני משפחות האוהדים, ששיתפו אותנו בסיפוריהם האישיים של אהוביהם שאינם. בסטורי של שחקני הקבוצה או כאן בהמשך הכתבה אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור הייחודי של כל אחד ואחת, כשבחלקם גם מתואר הקשר החזק למועדון.
לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה יזם המועדון פרויקט זכרון מיוחד, במסגרתו משפחות אוהדי הקבוצה שנפלו מאז ה-7/10 יצרו פלייליסט מרגש לזכר אהוביהם.
כל משפחה שכולה שלחה לנו שיר אחד שהוקדש לחלל שלה. רשימת השירים מגוונת כמובן וכוללת שירים שהזכירו רגע, סיפור, תכונה או פשוט את מהות האדם. ביחד הרכבנו פלייליסט מרגש לזכרם – דרך הצלילים שאהבו, דרך המוזיקה שהם השאירו בלב של כולנו.
בהמשך הכתבה תמצאו גם את ההקדשה לחלקם או חלקן ואת הסיפורים מאחורי בחירת השירים.
סיגליות – דייויד ברוזה: לזכר שי מוצפי
לחזור הביתה – התקווה 6: לזכר רס"ם (במיל') אילן פיורנטינו
אילן היה רבש״ץ קיבוץ נחל עוז ונפל בעת שלחם על הקיבוץ ב 7/10. הותיר אשה ושלוש בנות. בחרנו את השיר מכיוון שאילן אהב את הלהקה ומכיוון שאהב את הבית – נחל עוז, הקיבוץ בו גדל ובו נפל ולחם עבורו. אילן אהד מילדות את מכבי תל אביב, היה מנוי בצעירותו לשער 11. בעת שעבר לכמה שנים לתל אביב אילן נהג לנסוע בשבתות עם האופניים שלו מביתו בדיזנגוף ועד לקריית שלום על מנת לצפות במשחקי הנוער. משהקים משפחה עבר אילן לשער 8 ואז הביא, כשהתאפשר, את בנותיו איתו למשחקים.
For His Light (In memory of IDAN BLOY) – DJ Mustaky: לזכר עידן בלוי
השיר For His Light מנכיח את האחיין הגיבור שלי – סרן עידן בלוי, קצין הקשר של גדוד 13 בגולני, שנפל בקרב ההירואי על חמ"ל נחל עוז, בשבעה באוקטובר 2023.
אבא – שלומי שבת: לזכר תומר שפירר
"אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך".
תומר אהוב, הלוואי והיית כאן, וביחד היינו מנצחים.
התיקון הכללי – פאר טסי: לזכר סמ"ר רועי ברקת
ג׳נג׳י תל אביבי עם גומות חן, חבר אמת וילד של המון צחוק וחיוך. רועי אוהד מכבי מילדות והביקור הראשון שלו בבלומפילד היה כשהיה בן 6, במשחק סיום עונת 2009 מול אשדוד. באוקטובר 2015 נסע רועי למשחק של מכבי בליגת האלופות בפורטו.
אני זוכר במיוחד את האושר והשירה של רועי עם כל האוהדים בכיכר בפורטו לפני המשחק.
רועי, שהיה סמל מחלקה בגדוד 13 של גולני, נפל בקרב גבורה ב-7/10/23 בעת שהסתער עם חבריו על שער מחנה נחל עוז. רועי, צהוב בנשמה, תמיד עשה הכל להיות עם מכבי בכל מקום.
Talking To The Moon – Bruno Mars: לזכר סהר מכלוף
כמה ימים לפני ה-7.10 סהר, יחד עם אשתו וחבריו, היו בהופעה של ברונו מארס – ערב של שמחה, צחוק ורגעים של יחד. סהר, כשמו כן הוא – ירח. היום, לאחר מותו ב-7.10, מקבל השיר הזה משמעות אחרת. געגוע עמוק לאור שכבה, אך ימשיך להאיר בליבנו לעד.
לא יפריד דבר – דני סנדרסון: לזכר סמ"ר רותם דושי
אין קץ לילדות – ברי סחרוף: לזכר רנ"ג חן נחמיאס
צלף ביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ״מ), בן זוגה האהוב של טל, אב מדהים לנעם, אלון, אורי ובר. איש מרשים, בעל חיוך כובש ועיניים טובות, חוש הומור משובח ואהבה ייחודית לבעלי חיים. גיבור, לוחם אמיץ, שירת את המדינה רוב חייו, נהרג ב-7.10 בשעות הבוקר המוקדמות בקרב הגנה על העיר שדרות.
מוסט – אינדיו: לזכר סמ"ר עמית מוסט (שיר לזכרו של עמית)
Fix You – Coldplay: לזכר עומרי לביא
עומרי היה מכביסט – בלב ובנשמה. תמיד החדיר בנו אמונה, גם כשאנחנו היינו בספק.
בדרך לבלומפילד הוא היה אומר בלי להסס: “מפרקים אותם היום!” – כי מבחינתו פשוט לא הייתה אופציה אחרת. גם בחיים: עומרי תמיד היה האור של כולנו, תמיד זה שמצחיק כשעצוב, שמרים שקשה, תמיד המאמין שלא מוותר לעולם ושואף הכי גבוה שרק אפשר! בחרנו את “Fix You” – שיר שעומרי מאוד אהב לשמוע 💛💙💔
גלגל מסתובב – עידן רייכל: לזכר סמ"ר דביר זכאי
אחרי הנצח – פאר טסי: לזכר גל נבון ושחר מנצור
האור שבעיניים – אייל גולן: לזכר סמ"ר נאור סיבוני
כאוהד שרוף של מכבי ומעריץ מושבע של הזמר אייל גולן אין שיר מתאים יותר שליווה את נאור, הן בהופעות והן על מגרש הכדורגל. נאור השאיר עשרות סרטונים שר ורוקד
וכמובן גם את השיר הזה. ביום בו נאור התגייס וחתם על דחיית שירות ב-4 חודשים בכדי להתגייס לחטיבת גולני הוא נסע ישירות מהבקו״ם על מדים לבלומפילד למשחק כדורגל. מכבי זרמה לו בדם💛
לאן – וויב איש: לזכר עידו פרץ
אל תשאלי אם אני אוהב – דיוויד ברוזה: לזכר יונתן זיידמן
יונתן אחייני גדל בבית אדום בו אהדו את הפועל האבא והאחות. אלא בזכותי אהד את מכבי מגיל 4 והלך איתי לכל משחק בית וחוץ, כולל אירופה. אוהד מסור שלא ויתר על מנוי קבוע בשער 11. כל משחק חוץ היה משגע אותי מיום שני עד שהשיג כרטיס.
לבקשת אחים לסמל נרתם ללימו' אוהד שמתקשה בלימודים במשך שנתיים + הפך אותו לתלמיד מצטיין. בעל תואר שני בגיל 26. מכביסט בכל רמ"ח איבריו.
אל תדאגי לי אמא – רוית: לזכר מיכאל בן משה
שיר שנכתב לזכר האחים נתנאל מושיאשוילי ומיכאל בן משה.
ירח – שלמה ארצי: לזכר ברק הלפרין
שני מטרים של יופי, בטחון עצמי, מלא קסם ורגישות. ברק היה אחד שנותן לכל מי שסביבו להרגיש הכי חשוב בעולם, אחד כזה שבחיוך שלו הופך עולמות. הוא היה קפטן בכדורסל ולאחר שנפצע במשחק והורידו לו פרופיל התעקש ונאבק להעלות את הפרופיל לקרבי.ברק היה מ״כ בחטיבת גבעתי בגדוד שקד, וכשביקשו ממנו לפקד על מחזור נוסף אמר: ״אני לוחם ועכשיו תורי״.
ברק נהרג בג’אבליה ב-9/12/24, ביום שבו היה צריך לצאת לרגילה. נמשיך את דרכו באהבה, שמחה ואמונה בצדקת הדרך.
The Script – Hall Of Fame: לזכר סרן רון צרפתי
ידענו כל החיים שעל רון צרפתי ישמעו. ילדת השגיות והצלחות. תמיד עם הצטיינות יתרה בלימודים, מייצגת את הבית הספר בספורט, רקדנית מקצועית, קצינה בחיל אוויר. זהו שיר המצגת שלה בבת מצווה והשיר שהיה צלצול הטלפון שלה כשהתקשרה אלינו. חשבנו שאת השם שלה יכירו בדרך אחרת…
הריקוד האחרון – חגית מלול: לזכר ברק דוידי
נתראה בגלגול הבא – רביד פלוטניק: לזכר גיל אבני
שרון – אסף קליף: לזכר שרון רחמני
שיר שכתבו לזכרה של שרון, שנרצחה במסיבת הנובה ברעים ב-7/10 בעת מילוי תפקידה.
היא כל כך יפה – כוורת: לזכר רס"ל (במיל') עומר בלווה
זהו השיר שעומר בחר כצלצול שלו כשהיה מפקד – ולא שינה אותו אפילו אחרי השחרור.
אני משוגע – מרסדס בנד: לזכר אלון שימריז
אלון שלנו. אדם מקסים עם חיוך כובש, חכם, חד, יצירתי, אתלטי ואמיץ.
תמיד היה סקרן ורצה לדעת הכל ואם לא ידע אז חקר ולמד. אלון היה איש של שיחה, ידע להקשיב וגם להביע דעה. הוא אהב לצחוק ולהצחיק, היה אדם חברותי שתמיד מוקף בחברים. כל יום שבת היה מזמין אותם לאכול איתו את החמין של אמא דקלה, המאכל האהוב עליו. לפני שנחטף אלון עבד במפעל העץ המשפחתי, אבשה פתרונות אריזה. במקביל החל את לימודי התואר בהנדסת נתונים. אלון שירת ביחידת יהל"ם והיה נהג מבצעי בפלגת סמור. שיחק כדורסל בקבוצה של כפר עזה והמועצה. והיה משחק גם סנוקר וקלפים ברמה גבוהה. הוא אהב לכתוב טקסטים, מערכונים וסיפורים. כל שבוע חיכה להגיע לבלומפילד לראות את מכבי ת״א.
בשבעה באוקטובר אלון נחטף מדירתו בשכונת הדור צעיר בכפר עזה. לאחר 65 ימים בשבי האויב האכזר הצליח להימלט יחד עם סאמר אלטלאלקה ויותם חיים ובמשך חמישה ימים ניסו למלט את דרכם חזרה. הם הכינו שלטים באמצעות תבלינים על בדים אך כוחות הביטחון חששו שמדובר במשיכה של האויב. ב-15/12/23 בבוקר אלון יצא עם דגל לבן יחד עם שני חבריו לעבר כוח צה"ל שהיה קרוב, הם זוהו כמחבלים ונורו במקום. אלון הותיר אחריו הורים, אבי ודקלה ואחים, יונתן, עידו ורוני. לנצח נתגעגע ונזכור את גבורתו ואומץ ליבו, את אלון אהובנו.
לא תנצחו אותי – יהורם גאון: לזכר אריק קרואניק רבש"צ בארי
LETS GO – FULL TRUNK: לזכר סמ"ר איתי סעדון
תנו מעצמכם 100% תמיד. גם כשקשה, בעיקר שקשה
חוץ מכדורגל – חנן בן ארי: לזכר סמ"ר איתי בוטון
איתי בוטון, גיבור ישראל הי"ד. לוחם בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, בעל לב זהב ונתינה אינסופית, עניו, שקט, חכם, תלמיד וספורטאי מצטיין, מלח הארץ ובעל ערכים גבוהים, אמיץ ומשפחתי מאוד. איתי נפל בקרב ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, בן 20 במותו, כשהיה הראשון להסתער על האויב בבניין "מטוהר" בעזה ובמותו הציל את חבריו ומנע טבח גדול. איתי היה תלמיד מצטיין, הוא למד במגמה מדעית בחטיבה ומדעי הרפואה בתיכון וכוון למסלול צמרת (רפואה) בצבא, אך בחר להגן על המולדת וללכת למסלול קרבי. איתי אהב בכל מאודו כדורגל, היה משחק, צופה, מתלבש מכבי ולא פספס כמעט שום משחק.
עיר נמל – אייל גולן: לזכר רס"ם (במיל') אלירז גבאי
כמובן שבהקשר של מכבי אלירז ממש אהב את עיר נמל בגלל דור תורג'מן.
בלי קשר, השיר שהכי מתאים לאלירז הוא שיר על הים כי גם היא צולל בזמנו הפנוי.
Runaway – Kanye west: לזכר רס"ל סיון ווייל
לוחם ביחידת אגוז, נפל ב-31.3.2024 לאחר שנפצע יומיים לפני כן מפגיעת טיל RPG בחאן יונס. לפני הכניסה השנייה והלפני אחרונה של סיון לעזה, משפחתו וחבריו החליטו לשלוח לו MP3 לעזה, כדי שתהיה לו מוזיקה כשהם בלי הטלפון בפנים. הם טענו את הטלפון עם שירים שיאהב – ראפ וקצת מוזיקה ישראלית. השיר שבחרנו להקדיש לזכרו נבחר מתוך הפלייליסט אליו היה מקשיב בלחימה.
Lose yourself – Eminem: לזכר רס"ם (במיל') סער מרגוליס
סער היה אדם ספורטיבי אבל מעומק ליבו, לא רק בפיזיות אלא באופיו, ללא אגו אלא שחקן נשמה. כמו שאהב את מכבי תל אביב בצורה אבסלוטית, ידע להפסיד ולתת כבוד לקבוצה המנצחת גם אם קשה. אהבה נוספת שהיתה לו היתה האגרוף התאילנדי. סער היה מתאמן באגרוף בארץ ומידי פעם נוסע לתאילנד לאימונים, חלומו היה להיכנס לקרב אגרוף. את שיר הכניסה הוא כבר ידע מראש.
סער כפי שהסתערת בשביעי, חיסלת מחבלים רבים והצלת מאות תושבים – בשבילנו אתה המנצח. אתה האלוף הבלתי מעורער.
Unwritten – Natasha Bedingfield: לזכר סגן שחר בן נון
בכל פעם שהשיר היה מתנגן שחר היה מתחיל להשתולל, רוקד וצועק את השיר עם החיוך התמידי על הפנים. הנוכחות של שחר תמיד הייתה חיובית. האנרגיות והחיוך על הפנים לא ישכחו לעולם. יאללה מכבי 💙💛
The Nights – Avicii: לזכר אורי טשרניחובסקי
אורי שלנו. הקולות שלך, העצות שלך, הרעיונות שלך ואפילו ההקשבה האינסופית שלך – ממשיכים להתנגן בראשנו בכל פעם שאנחנו עוצמים עיניים ומנסים לדבר איתך. בתקווה שאולי העובדה שאנחנו שומעים אותך בראש שלנו מלמדת משהו על קרבתך ונוכחותך בלבבותנו לעד. מתגעגעים, המשפחה ומשפחת החברים.
